בית משפט השלום ברמלה דחה את ערעורו של יניב וטורי אשר ערער לביהמ"ש בבקשה לבטל עיצום כספי שהוטל עליו ע"י הועדה, או לחילופין להפחית את סכום העיצום מ- 100,000 ש"ח ל-5,000 ש"ח.

וטורי נתפס באוגוסט 2006 בשובו דרך מעבר הגבול עם הירדן כשהוא נושא דינרים עירקיים בשווי 240,000 ש"ח. וטורי לא דיווח על הכספים שברשותו למרות שחלה חובה עפ"י החוק לדווח על כל סכום מעל 80,000 ש"ח. ועדת העיצומים הטילה על וטורי עיצום כספי בסך 100,000 ש"ח. וטורי ערער וטען כי הכסף אותו נשא שייך לו ולשני חבריו שהצטרפו אליו, והוא רק נשא את הכסף באותה שקית עבור שלושתם, לשם הנוחות. וטורי טען כי מאחר שרק שליש מהסכום שייך לו והשאר של שני חבריו, לא עבר למעשה על חובת הדיווח כי סכום הכסף ששייך לכל אחד מהם בנפרד אינו חייב בדיווח. השופט דחה את טענתו של וטורי ונימק כי עפ"י לשון סעיף 9 לחוק אין דרישה כי הכספים יהיו "בבעלותו" של המדווח, שכן לשון החוק מחייבת הצהרה על כספים שהיו ברשותו של המדווח, ואין זה משנה מאיזו סיבה. נוסף על כך, ציין ביהמ"ש כי פיצול הכספים בין השלושה יכול ליצור רושם של ניסיון לבצע "הבניה" או להימנע מדיווח.

גם בקשתו של וטורי להפחתת סכום העיצום נדחתה ע"י ביהמ"ש. השופט נימק כי לא ראה טעם להתערב בשיקול דעתה של ועדת העיצומים וכי פעלה בסבירות. סכום הקנס המקסימלי שיכלה הועדה להטיל על וטורי הנו 800,000 ש"ח, והועדה הטילה 100,000 ש"ח. ביהמ"ש ציין כי לצורך חובת הדיווח אין זה משנה מה מקור הכספים, ואם מצליח המדווח להוכיח כי מקור הכספים כשר, אין זה מבטל את חובת הדיווח, אך הועדה רשאית להתחשב בכך בבואה לקבוע את גובה העיצום. במקרה של וטורי, קבע השופט כי אין פגם בכך שלא התחשבו בשאלת מקור הכספים, כיוון שהמערער לא סיפר את כל האמת לועדה ומקור הכספים נותר בלתי ידוע.

ב"ש 005046/06 וטורי יניב נ' מדינת ישראל- בית המכס נתב"ג, לוד

פורסם 2007-08-14