ארגון ה-FATF פירסם בשבוע שעבר דו"ח הבוחן וסוקר אמצעי תשלום דיגיטליים חדשים. הדו"ח מבצע למעשה עבודת רקע כחלק מקדים לשורת המלצות שהארגון מגבש בימים אלו למניעת הלבנת הון ופיקוח על אמצעי תשלום חדשים.

במסגרת דו"ח זה בוחן הארגון:

  • מהם אמצעי התשלום החדשים?
  • מהו טווח השימוש בהם? עד כמה הם נפוצים במדינות השונות?
  • מהם הסיכונים הטמונים באמצעי התשלום מבחינת הלבנת הון ומימון טרור?
  • האם נתגלו מקרים של הלבנת הון ו/או מימון טרור באמצעות אמצעי תשלום אלו?
  • האם ננקטו אמצעים למניעת הלבנת הון ומימון טרור במערכות תשלום מהסוגים שנבדקו?

אמצעי התשלום החדשים שנבחנו הם:

1. כרטיסי תשלום דיגיטליים (prepaid cards) -

כרטיסי מתנה וכל כרטיסי פס מגנטי הדומים לכרטיסי אשראי ואותם מטעינים מראש בסכום כסף. חלק מהכרטיסים ניתנים לשימוש בינ"ל, חלקם מקנים גישה לכספומטים למשיכת מזומן וחלקם ניתנים להטענה חוזרת ואינם מוגבלים בסוג השימוש.

2. ארנק אלקטרוני (E-purse)-

כרטיס חכם בעל שבב זיכרון אשר שומר בתוכו לא רק את פרטי החשבון כמו בכרטיסי אשראי, אלא גם את הכסף עצמו ונתוני ההעברות והתשלומים - מכאן שמו, ארנק אלקטרוני. עפ"י הדו"ח, השימוש באמצעי תשלום זה אינו נפוץ והוא פחת משמעותית בעשור האחרון. כיום ישנן רק מספר חברות המספקות אמצעי תשלום זה ורק אחת מהן, Geldkarte הגרמנית, מאפשרת שימוש באמצעי זה מחוץ לגבולות המדינה.

3. תשלום באמצעות מכשירים ניידים (Mobile Payments)-

הכוונה בעיקר לתשלומים שמתבצעים דרך מכשירים סלולאריים באמצעות טכנולוגית WAP או ע"י שימוש ב-SMS. אמצעי תשלום זה צובר תאוצה בשנים האחרונות בעולם (בישראל נכנס לאחרונה תשלום עבור חניה בתל אביב באמצעות הטלפון הסלולארי). התשלום מתחלק לשתי דרכי שימוש עיקריות: דרך חשבון הבנק של בעל המכשיר ודרך חברת הסלולאר. ביצוע תשלומים והעברות כספים דרך מכשירים סלולאריים באמצעות חברת הסלולאר אליה משתייך בעל המכשיר הוא דרך חדשה אשר למעשה הופכת את חברות הסלולאר והטלקום לגורם הפיננסי אשר מבצע את ההעברה, מאשר אותה ומזכה או מחייב בהתאם את חשבון הטלפון של הלקוח. בדרך זו יכולים להשתמש במכשיר הטלפון על מנת להעביר סכום כסף ולזכות כרטיס תשלום דיגיטלי הנמצא במדינה אחרת ובעל הכרטיס יכול אז למשוך את הכסף במזומן ממכשיר כספומט רגיל. באופן מתבקש, מציע ה- FATF להחיל על חברות הטלקום אמצעים, נהלים ורגולציות למניעת הלבנת הון בדומה לחברות אשראי ובנקים, על מנת לאפשר תיעוד, פיקוח ודיווח על אמצעי תשלום חדש זה.

4. תשלומים באמצעות האינטרנט (Internet payments)-

זוהי קבוצת אמצעי התשלום החדשה הגדולה והנפוצה ביותר, כפי שעולה מהדו"ח. לקבוצה זו משתייכים למעשה כל סוגי התשלום והעברות הכספים המתבצעים באינטרנט דרך חברות, אתרים וסוכנויות המיועדות לכך. הדו"ח מציין את Paypal, Neteller ו- E-bay כשחקנים העיקריים בשוק. הסיכונים העיקריים שעולים משימוש באמצעי תשלום הם: היעדר קשר פנים מול פנים עם הלקוח, דבר המקשה על פיקוח ומעקב, היעדר תיעוד ודיווח בחלק מהמקרים, כיוון שלא תמיד הכספים עוברים דרך גוף פיננסי החייב בדיווח, וכן בעיות של תחום שיפוט כשחלק מהכספים מועברים למדינות בהן אין מדיניות זיהוי ורישום.

5. מסחר דיגיטלי במתכות יקרות (Digital Precious Metals)-

אמצעי זה אינו נפוץ וקיים כרגע רק בארה"ב ובאסטוניה. הכוונה היא להעברת זכויות או אופציות לרכישת מתכות יקרות בסכום מסוים דרך אתרים וסוכנויות המיועדות לכך ומנהלות את פעילותן באינטרנט כרשת למסחר אלקטרוני לכל דבר. הסיכון העיקרי נובע מכך שחלק מהחברות העוסקות בסוג מסחר זה מאפשרות ללקוחותיהן לפתוח חשבון אנונימי ללא דרישת זיהוי או ביצוע בדיקה ואימות זהות הלקוח.

 סיכום ומסקנות:

בסיכומו של הדו"ח מציין הארגון כי חלק מאמצעי התשלום החדשים מוגדרים כבעלי "סיכון נמוך" להלבנת הון ומימון טרור, וחלקם השני מוגדרים כבעלי "סיכון גבוה" (High Risk NPM/Low Risk NPM).

אמצעי התשלום נבדקו עפ"י מדדים כגון:

  • כללי זיהוי הלקוח ואימות - האם יש דרישת זיהוי, האם מתבצע אימות זיהוי הלקוח?
  • טווח השימוש והגבלות שימוש - האם השימוש מוגבל לפעולות מסוימות בחשבונות מסוימים/רשתות מסוימות או בלתי מוגבל? האם מאפשר כל סוג תשלום? האם מאפשר משיכת מזומן? האם מוגבל לשימוש חד פעמי או ניתן לטעינה מחדש?
  • תיעוד ורישום - האם העברות הכספים נרשמות? מתועדות? מדווחות?
  • גבולות גיאוגרפים: האם אמצעי התשלום ניתן לשימוש בינ"ל? במדינות עם או בלי מדיניות מניעת הלבנת הון?

הדו"ח מציין כי אמצעי התשלום הפגיעים ביותר יהיו באופן טבעי אלו שמאפשרים שימוש רחב טווח, שעוברים דרך רשת האינטרנט ומאפשרים זיכוי/חיוב מיידי On-line, שהנם בינ"ל ומאפשרים פעילות בין מספר רב של מדינות, שאין בהם אמצעי זיהוי הלקוח וכן אלו שמאפשרים משיכת כספים במזומן.

כמו כן, קיים בדו"ח פרק אשר בודק כיצד מתמודדות המדינות השונות עם הסיכונים באמצעי התשלום החדשים: כיצד הותאמה החקיקה, אם בכלל, אילו נהלים ודרישות הוחלו, ואילו פתרונות קיימים ניתן לנצל לטובת מניעת הסיכונים.

הדו"ח אינו כולל עדיין המלצות רשמיות של ה- FATF, כיוון שזהו דו"ח ראשוני בלבד והארגון עובד על ניסוח המלצות מפורטות, אותן יפיץ בהמשך בין המדינות החברות, ואלו יחליטו מה מהן לאמץ ומה לא.

בינתיים, מציע הארגון להחיל על אמצעי התשלום החדשים את ה- 40+9 המלצות הארגון הידועות, וכן לבחון את מנגנוני החקיקה והאכיפה ולהתאימם לאמצעים החדשים שנמצאים כבר בשימוש.

לעיון בדו"ח המלא לחץ כאן.

פורסם 2006-11-07