השימוש בטלפונים סלולאריים כאמצעי תשלום והעברת כספים גובר בהתמדה בשנים האחרונות ונעשה נפוץ יותר ויותר. מאחר שמדובר במערכת פיננסית לכל דבר, אשר באמצעותה מעבירים כספים בין גורמים פרטיים ובין מערכות פיננסיות ללקוחות פרטיים, עולה השאלה מהם סיכוני הלבנת ההון ומימון הטרור במערכות אלו, וכיצד יש להחיל על מפעילי מערכות פיננסיות סלולאריות חובות זיהוי ודיווח.

הבנק העולמי פרסם לאחרונה מחקר בנושא הסיכונים הטמונים במערכות פיננסיות סלולאריות (Mobile Financial Services או בקיצור M-Fs). במסגרת המחקר נבדקו מערכות פיננסיות סלולאריות קיימות במספר מדינות ואיזורים כגון ברזיל, דרום אפריקה, הונג-קונג ודרום קוריאה, וכן נבדקה רמת הסיכון לביצוע הלבנת הון ומימון טרור דרך מערכות אלו ואילו אמצעים ננקטו ע"י הרשויות בכל מדינה.

עפ"י דוגמאות שנסקרו במסמך זה ניתן לראות כי השימושים במערכות פיננסיות סלולאריות רבים ומגוונים. ברוב המקרים, משמשות מערכות פיננסיות סלולאריות להעברת כספים בין חשבונות, כאשר המכשיר מקושר לחשבון בנק קיים (M-BSA), או לתשלום חשבונות וכן לתשלום משכורות עבור לקוחות שאינם בעלי חשבון בנק (M-Payments). בדרום קוריאה למשל, משמשות מערכות תשלומים סלולאריות נהגי מוניות אשר גובים תשלום מלקוחותיהם ע"י תשלום באמצעות מכשיר טלפון סלולארי.

במקרים אחרים, משמש מכשיר הפלאפון לקבלת מידע פיננסי ולא רק לביצוע פעולות. במסגרת שירותי מידע סלולארי (M-fINFO) יכולים לקוחות בברזיל למשל לקבל SMS לאישור ביצוע העברה בנקאית או פעולת אשראי וכן להתעדכנות במצב חשבון, במצב אשראי ובנתונים פיננסיים נוספים.

שירותים פיננסיים סלולאריים מהסוג המתקדם יותר הם שירותים מסוג M-Money, באמצעותם יכול הלקוח לנהל מעין ארנק אלקטרוני במכשיר הסלולארי שלו, לטעון אותו, להעביר כספים ולהמיר את ערכו למטבע זר. מאחר שזהו השירות המתפתח ביותר בשנים האחרונות, סבורים מחברי המחקר כי זהו גם התחום בו טמונים הסיכונים הגבוהים ביותר.

לגבי זהות מפעילי שירותים אלו, ניתן לראות כי מפעילי שירותי תשלומים והעברות כספים דרך מכשירים סלולאריים הם לעיתים אותם מוסדות פיננסיים ובנקים אשר חייבים ממילא בדיווח, אך במקרים רבים מדובר במפעילים הסלולאריים עצמם או בגורמים שלישיים, אשר אינם כפופים לרגולציות ולחקיקה הקיימת, ולפיכך קם הצורך המיידי להחיל על גורמים אלו חובות זיהוי ודיווח באמצעות תיקוני חקיקה ורגולציה.

במסגרת המחקר זיהה הבנק העולמי ארבעה סיכונים עיקריים במערכות פיננסיות סלולאריות. הסיכון הראשון והמתבקש ביותר הוא גורם האנונימיות - מאחר שבמערכות רבות לא מתבצע זיהוי פנים אל פנים במעמד גיוס הלקוח גובר החשש מפני הקלות בה יכולים מלביני הון לפתוח מספר רב של חשבונות סלולאריים תחת זהויות בדויות או גנובות. פתרון אפשרי לסיכון זה יכול להיות הרחבת בדיקות נאותות לגבי לקוחות וניהול מדיניות "הכר את הלקוח" וניהול סיכוני לקוחות. פתרון נוסף הוא בדיקות נאותות באמצעות מאגרי מידע של גורמים שלישיים המיועדים לכך.

סיכון בולט שני הוא הסיכון לביצוע פיצול תשלומים או ריבוי תשלומים והעברות בסכומים קטנים אשר אינם חייבים בדיווח (smurfing), וזאת באמצעות חשבונות סלולאריים רבים הקשורים ביניהם למטרה זו. פתרון אפשרי לסיכון זה יכול להיות הגבלת מספר הפעולות פר לקוח והגבלת סכומים בהתאם לרמת הסיכון של הלקוח.

סיכון שלישי הוא מהירותם של שירותי העברת כספים ותשלומים במערכות סלולאריות, אשר עשוי לאפשר לגורמים העוסקים בהלבנת הון ומימון טרור אמצעי נוח ומיידי להעברת כספים מהירה שלא משאירה עקבות.

הסיכון הרביעי הוא היעדר תחולתה של החקיקה הקיימת והרגולציות על מפעילי מערכות תשלומים סלולאריים. בנושא זה מדגיש המחקר כי יש לבצע סקרי סיכונים בכל מדינה ומדינה ולבדוק כיצד ובאיזו מידה ניתן להחיל את כללי ה-FATF והחקיקה הקיימת על מפעילי שירותים פיננסיים סלולאריים, אשר אינם חייבים בזיהוי, בדיווח ובניהול תוכנית ארגונית למניעת הלבנת הון ומימון טרור.

פורסם 2008-10-05