עם חשיפת כתב האישום שהוגש נגד אסי אבוטבול וחברי ארגון הפשע שהוא מנהל עפ"י החשדות, פורסם כי לפחות חמישה עורכי דין בכירים בעולם הפלילי נחקרו אף הם בחשד לקיום קשרים עסקיים עם ארגונו של אבוטבול. בין היתר, נחקרו תחת אזהרה שני עורכי דין: עורך הדין גירון רוזנטל, אשר נחשד בניסיון לשיבוש הליכי חקירה ועורך הדין ברק בופמן, שאף נעצר יחד עם אבוטבול ואנשיו, ונחשב לגורם פעיל בארגון. אחד החוקרים הבכירים בפרשה, כורש ברנור, ציין בראיון לאתר NFC כי חקירת עורכי הדין המעורבים מעידה על מגמה מדאיגה של עורכי דין המעניקים שירותים משפטיים שוטפים לארגוני פשע, ואף מפקחים על הליכים כספיים וגביית חובות.

עפ"י החשדות, מעורב עורך הדין ברק בופמן באופן ישיר בפעילות ארגון הפשע של אבוטבול, ועפ"י ממצאי החקירה עולה כי תיפקד כיועץ המשפטי של הארגון ואף לקח חלק פעיל בגביית החובות ובסחיטה ואיומים. לגבי החשדות נגד עו"ד בופמן, אמר ברנור כי המקרה של בופמן הוא מקרה מבחן למעשה, שכן ברור שעורכי הדין המעורבים, ובמיוחד הוא, ידעו שהכסף אינו כשר, אך רובם ככולם מעניקים שירותים משפטיים אלה תוך עצימת עיניים, כך שעל מנת להאשים את בופמן בהלבנת הון, עצימת עיניים לא תספיק ויהיה צורך להוכיח שידע מה מקור הכסף.

עצימת עיניים וחוק איסור הלבנת הון

סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון קובע, כי אין לעשות ביודעין (למעט עצימת עיניים) פעולה ברכוש אסור. לעניין מידת הידיעה הנדרשת באיסור שבסעיף זה, די אם יוכח שעושה הפעולה ידע כי הרכוש הוא רכוש אסור, גם אם לא ידע לאיזו עבירה מסוימת קשור הרכוש.

סעיף 4 לחוק מטיל עונשים כבדים על העושה פעולה ברכוש בידיעה שהוא רכוש אסור. בהגדרות הרכוש והפעולה ברכוש המחוקק ניסה להגיע להגדרה רחבה וממצה ככל האפשר, כל שקשה יהיה להצביע על מעשה כלשהו ברכוש שלא ייכלל בהגדרה האמורה.

עם זאת, המחוקק הגביל את סוגי הרכוש הנ"ל בתוספת השניה לחוק. בנוגע לכספים, מצוין כי רכוש אסור הינו "כספים,  מעל לסכום של 400,000 ₪".

מכאן רואים, כי המחוקק מתכוון לרכוש השווה סכומי כסף משמעותיים, אולם ספק אם ראוי היה להגביל את סוגי הרכוש והסכומים בצורה זו (לדוגמה: על-פי כתב האישום בפרשת המעילה בכספי לקוחות הבנק למסחר, אתי אלון פנתה לעורך דין ובאמצעותו הסגירה עצמה לידי המשטרה. כאשר את שכר טרחתו - 70 אלף ש"ח במזומן - היא גנבה שעות ספורות קודם לכן מהבנק, עת זייפה חתימה של לקוח, מחשבונו משכה את הכסף. על פי החוק, שכר טרחה זה, בהיותו קטן מ-400,000 ש"ח אינו רכוש אסור מבחינת עורך הדין).

בסעיף זה, כמן כן, "ידיעה" מוגדרת כמידע של ממש ולא כחשש, חשד או תחושה שהרכוש אסור. סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון הוא המקום היחידי בחוק הפלילי שבו ידיעה אינה כוללת עצימת עיניים. הסיבה לכך היא, כי מצד אחד, המחוקק הרחיב את תחולת הדין הפלילי מעבר לעבריין עצמו, אל המעגל המקצועי הפיננסי ואפילו הפרטי המסייע בתהליך הלבנת הכסף. אולם מצד שני, המחוקק נמנע מלהגדיר כעבריינים את אותם אנשים הבאים בקשרי עסקים עם העבריינים. יש לציין כי היסטורית, בנקים ישראליים ושלוחותיהם בחו"ל עסקו במשך עשרות שנים בקבלת הפקדות של כסף יהודי מחו"ל, שמקורו לא הוברר וחלקו נבע מעבירות מס ומעבירות אחרות באותן מדינות.

מכאן, הוכחת מעורבותו של עורך דין, למשל, בהלבנת הון של לקוחותיו, מצריכה מחד הוכחת ידיעה ממשית כי הכספים ששולמו לו הינם "רכוש אסור" (כלומר, מקורם בעבירת מקור כלשהי), ומאידך, שווי הכספים חייב להיות מעל 400,000 ₪. אין ספק כי תנאים אלה מקשים מאוד על האפשרות להאשים עורכי דין בעבירת הלבנת הון.

החלת חובות זיהוי לקוח ודיווח על עסקאות חשודות על עורכי דין 

מעבר לבעייתיות בהוכחת הידיעה של עורך הדין, מעלה מעורבותם של עורכי הדין בפרשת אבוטבול את נושא חובת הדיווח של עורכי דין שנידון לא אחת בהקשר לחובות דיווח של בעלי מקצועות חופשיים בנושאים של הלבנת הון. עפ"י המלצות ה-FATF, יש להחיל חובות דיווח וזיהוי לקוחות גם על בעלי מקצועות חופשיים בשוק, ובמיוחד רואי חשבון ועורכי דין, ולחייב אותם בדיווח על עסקאות חשודות אותן הם מתבקשים לבצע עבור או בשם הלקוח במסגרת מתן שירותים משפטיים. דרישה זו מעוררת התנגדות רבה מצד לשכת עורכי הדין בשיראל ובקרב עורכי הדין בכלל, אשר טוענים כי הטלת חובות דיווח בהתאם להמלצות ה-FATF יהפכו את עורכי הדין לזרוע חקירה של המשטרה וירוקנו מתוכן את מהות החיסיון בין עורך דין ללקוח. במאמר "עורכי הדין אינם חלק מזרועות החקירה", שפורסם באתר פסק-דין, מתנגדת עורכת הדין איילת אפיק להטלת חובות דיווח על עורכי דין וטוענת כי הטלת חובות כאלה תעמיד את עורכי הדין בניגוד עניינים מתמיד מול הלקוח ותיצור מצב אבסורדי בו אנשים יימנעו מקבלת יעוץ משפטי ויווצר שוק אפור של יועצים אשר אינם עורכי דין ואינם חבים חובות דיווח. מצב זה יביא בהכרח לנזק לא רק לציבור הזכאי לייצוג משפטי וייעוץ ולא רק לעורכי הדין אלא גם למדינה.

הרשות לאיסור הלבנת הון הציגה במספר הזדמנויות את יעדיה לגבי שינוי חוק איסור הלבנת הון, לרבות הטלת חובות דיווח על עורכי דין. ראש הרשות לאיסור הלבנת הון עו''ד יהודה שפר ציין כי חובות הזיהוי והדיווח הם כלי חשוב להגנה מפני הלבנת הון, אך הודה כי הטלת חובת דיווח על עורכי הדין תעלה שאלות משפטיות מורכבות שיהיה צורך לפתור אותן בדרך שתאזן בין קיום חובת הדיווח מחד ושמירת חובת הנאמנות ללקוח מאידך.

בינתיים, נוכח הפרשה המוזכרת לעיל, נראה כי הרשעת עורכי הדין המעורבים בעבירות הלבנת הון עשויה להיתקל בקושי רב, בשל אותו צורך להוכיח ידיעה מלאה של עורכי הדין.

לעיון בהמלצות 16 ו-12 של ה-FATF לחץ כאן.

לעיון במאמר של עו"ד איילת אפיק לחץ כאן.

פורסם 2007-05-14