במסגרת פסק דין שהתקבל לאחרונה ע"י בית המשפט העליון (ע"פ 6532/17, מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים), נדרש בית המשפט לסוגית היקף החילוט הזמני בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. במסגרת זו, נבחנה השאלה, האם יש להורות על חילוט כספים "כשרים" ששימשו על פי הנטען לביצוע עבירה של הלבנת הון, על ידי "ערבובם" עם הכספים המולבנים, באופן שלא ניתן עוד להתחקות אחר הכספים המולבנים. 

בפברואר 2017 הוגש כתב אישום נגד עמותת חסדי דוד לעדת הבוכרים ("חברה קדישא"), שבו נטען כי גבתה במרמה סכומי כסף שאסור היה לה לגבות מרוכשי חלקות קבר בחיים, העולים על הסכום המרבי לפי חוק שירותי דת. בכתב האישום נאמר עוד, כי חברה קדישא הסתירה את כספי המרמה באמצעות סיווגם כתרומות בספרי החשבונות שלה, ובהמשך הפקידה את כספי המרמה באותו חשבון בנק שבו הפקידה כספים שהתקבלו כדין עבור חלקות קבר בחיים, באופן שלא ניתן היה עוד להבחין בין כספי המרמה לתקבולי החלקות. בשל מעשים אלה הואשמה חברה קדישא בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון בהיקף כולל של 17.5 מיליון ₪ (סך כל הכספים ששולמו לחברה קדישא בעת הרלוונטית לכתב האישום). 

במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט כי המדינה הניחה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת עבירות מרמה שביצעה חברה קדישא במכירת חלקות קבר בחיים, אך בהיקף של 635,000 ש"ח בלבד . לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו זמני לתפיסת סך של 635,000 ש"ח מחשבונות הבנק של חברה קדישא, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי נגדה. בעקבות זאת, עתרה המדינה לבית המשפט העליון וטענה כי היה מקום להורות לכל הפחות על תפיסה זמנית של כל כספי התרומות (6.8 מיליון ₪). לטענת המדינה, חברה קדישא ערבבה כספים אסורים עם כספים כשרים, בכך שסיווגה את כספי המרמה כתרומות, והפקידה אותם בחשבון אחד עם תרומות כשרות שקיבלה, ועל כן יש לראות בכל כספי התרומות כספים ששימשו לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. 

במסגרת הכרעת הדין כתבה שופטת בית המשפט העליון ענת ברון, שבפניה התנהל ההליך, כי אמנם הוצגה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, וכי קיים סיכוי סביר לכך שבתום ההליך הפלילי חברה קדישא תורשע בעבירות המיוחסות לה. עם זאת, השופטת מציינת כי הפסיקה הרלבנטית שעניינה ענישה בגין עבירות לחוק איסור הלבנת הון, מלמדת כי בצד הרטוריקה הקוראת להחמרת הענישה, ככלל בתי המשפט אינם נוהגים להורות על חילוט כספים כשרים ששימשו לביצוע עבירות של הלבנת הון, וזאת להבדיל מכספי עבירות המקור, או רווחים שצמחו כתוצאה מביצוע העבירה. 

לפיכך, קבעה השופטת כי בנסיבות אלה לא ניתן להורות במסגרת הצו הזמני על תפיסת כל כספי התרומות שהתקבלו אצל חברה קדישא בשנים הרלוונטיות לכתב האישום, אשר מהווים פי כמה וכמה מסף הכספים שגבתה לכאורה במרמה. לאור זאת, הורתה השופטת על תפיסה זמנית של רכוש בשווי 2.5 מיליון ₪ מרכושה של חברה קדישא.  לצד זאת, השופטת ברון הדגישה כי חוק איסור הלבנת הון הוא חוק "צעיר" יחסית, וכי מאז חקיקתו ניתן למלחמה בהלבנת הון מקום מרכזי בסדרי עבודתם של גורמי האכיפה. בנסיבות אלה, מעריכה השופטת ברון כי צפויה החמרה בפסיקה הנוהגת בתחום זה. 

ניתן להוריד את פסק הדין ממאגר הפסיקה באתר אמנט (למנויים בלבד). 

פורסם 10-04-2018