בית המשפט המחוזי בתל אביב פרסם לאחרונה (06.06.17) פסק דין בתביעה (ה"פ 1992-06-15 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ), שבה נדרש להכריע בשאלה, האם רשאי בנק למנוע מחברה העוסקת במסחר ב"ביטקוין" לבצע בחשבונה אצלו פעולות הקשורות למסחר במטבע וירטואלי זה.   

המבקשת, חברת ביטס או  גולד בע"מ, פתחה חשבון בבנק לאומי והודיעה לו שהיא עוסקת במסחר בביטקוין. הביטקוין עצמו לא הוחזק בחשבון ולא הועבר דרכו, אלא שימש את המבקשת לצורך הפקדות הכספים בו מאת הלקוחות הרוכשים ולצורך משיכת הכספים ממנו ע"י המבקשת והעברתם לחשבונות המוכרים, וכן לצורך ביצוע המרות הכספים משקל לדולר ולהפך. במהלך ניהול החשבון מנע הבנק מהמבקשת לבצע מספר העברות מחשבונה או לחשבונה, ובסופו של דבר הודיע לה בכתב שהיא נדרשת לחדול מכל פעילות הקשורה במסחר במטבעות וירטואליים, ובכלל זה בביטקוין. בעקבות זאת הגישה החברה תביעה נגד הבנק, שבה ביקשה להורות לבנק לאפשר את הפעילות בחשבונה ללא הטלת מגבלות כלשהן.  

הבנק הצדיק, בין השאר, את החלטתו למנוע מהמבקשת כל פעילות הקשורה למסחר בביטקוין בשל העובדה שבמהלך ניהול החשבון אירעו מקרים שבהם האקרים פרצו לחשבונות של לקוחות בבנק לאומי ובבנקים אחרים, והעבירו כספים מאותם חשבונות לחשבונות החברה, ככל הנראה במטרה לרכוש באמצעותם ביטקוין. שיקול נוסף שהוביל את הבנק להחלטה זו היא הודעה משותפת שפורסמה ע"י בנק ישראל, רשות המיסים, רשות ניירות ערך והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור מיום 19.02.14, בדבר הסיכונים הטמונים במטבעות וירטואליים מבוזרים, דוגמת הביטקוין. בהודעה זו הזהירו הרשויות את הציבור מפני הסיכונים הייחודיים הגלומים במוצר זה, לרבות הסכנה שבניצול מעטה האנונימיות של המשתמשים במטבעות וירטואליים למטרות הלבנת הון ומימון טרור, וכן הנחו את המוסדות הפיננסיים להתחשב בכך במסגרת מדיניות ניהול הסיכונים שלהם. 

בפסיקתו קבע השופט אטדגי, שדן בתביעה, כי לא הוכח שלחברה הייתה יד בפריצות לאותם חשבונות, ואף הוכח שהיא זיהתה בעצמה חלק מהן, סייעה לאיתור הכספים שנמשכו ולמועדי משיכתם ושיתפה פעולה לצורך החזרת הכספים. במקביל, ובפרט לאור עמדת הרשויות בעניין הסיכונים הגלומים במטבעות וירטואליים, עסק בית המשפט בשאלה, האם סירובו העקרוני של בנק להעניק ללקוח שירותים הקשורים למסחר במטבעות וירטואליים בכלל, ו"מטבעות" ביטקוין בפרט, הינו בבחינת סירוב סביר.  

בעניין זה קבע השופט אטדגי, כי במצב הדברים הנתון, שבו הרגולטור והרשויות המשיקות לו מצביעים בבירור על הסכנות הכרוכות בעיסוק בביטקוין, אך בד בבד מתקשים להגיע לכלל הכרעה בצעדים שיש לנקוט כדי למנוע סיכון זה, וכאשר הבנק המשיב מודה כי אין לו את הידע ואת הכלים לנהל את הסיכון האמור, אזי החלטת הבנק לאסור בחשבון המתנהל אצלו כל פעילות הקשורה למסחר בביטקוין, מצויה במתחם הסבירות. באותה נשימה הבהיר השופט, כי אם הבנק המשיב היה מחליט להתיר פעילות מסוג זה, תוך הטלת פיקוח הדוק והסתייעות במומחים המסוגלים לנהל סיכון זה, גם אז יתכן שהחלטתו הייתה "נכונה". 

לפיכך, השופט דחה את עתירתה של המבקשת להורות לבנק לאפשר את הפעילות בחשבונה ללא הטלת מגבלות כלשהן. השופט הדגיש כי תוצאה זו מתחייבת מהעמדה העקרונית, ולא משום מעשיה או מחדליה של המבקשת, וכי זו פעלה בשקיפות מלאה ולא הפרה כל הוראת חוק. 

ניתן להוריד את פסק הדין ממאגר הפסיקה שבאתר אמנט. 

פורסם 15-06-2017